קר בג'ראש! אני עטופה בבליל שכבות כותנה, צמר ופליז, מתגלגלת ממקום למקום ומפזרת טישו משומש…

באסל הירדני, אוהד הישראלי, רמי, עלא ולונה הפלסטינים, פייסל הירדני והנס פטר הנורווגי. עושים חזרות.

שף גסאן הפלסטיני, שף ארז (קומרובסקי) הישראלי, שפית ראניה הירדנית. הנה כמה תמונות:

לחם! ארז!

תרד, יוגורט, צנוברים, שמן זית.

חצילים, רימונים, שמן זית.

אוי ויי.

"ג'ארש – JERASH היא עיר בירדן, המשכנת שרידי עיר הלנית-רומאית ומהווה את אתר התיירות השני בחשיבותו בירדן (אחרי פטרה). ג'ארש נמצאת מצפון לעמאן ומדרום לאירביד, בהרי הגלעד. ג'רש הייתה אחת מ-10 ערי הדקפוליס – עשר ערים שנבנו בגבול המזרחי של האימפריה הרומית, בשטחי סוריה, ירדן וישראל של היום. ג'ארש נחשבת לזו שהשתמרה בצורה הטובה ביותר מבין ערים אלה."

הפילוסוף החביב עלי, הנריק סיסה, עומד ליד הדברים החביבים עליו – דברים ממש ישנים.

הופעה בבית השגריר הישארלי בעמאן. אני ספרתי 12 שגרירים בקהל.

הביתה (המזוודה הצהובה היא שלי).

למה נסעתי? התשובות כאן.

בקומוניקט שלנו כתוב כך:

“My Favorite Enemy”, הוא שיתוף פעולה בלתי סביר, בין מוזיקאים ידועי שם מירדן, הרשות הפלסטינית, ארה"ב, נורווגיה וישראל (קובי אוז, איה כורם, אוהד חיטמן ומיקה שדה). הקבוצה החלה לכתוב, להלחין, להקליט ולהופיע יחד ב2009, כחלק מפעילות רחבה יותר של ארגון הנקרא “MEP” – Middle east Program. יחד הם מצליחים לגשר בין השפעות מזרח-תיכוניות מסורתיות לפופ ורוק עכשוויים, ויוצרים חיבור מוזיקלי מעורר השראה ומרגש. בעבודתם המשותפת, הם מוכיחים, מעבר לכל צל של ספק, כי למוזיקה באמת אין גבולות.

להמשך »

בשעה טובה ומוצלחת, יוצא היום סינגל נוסף מתוך האלבום, ושמו "סיני ניו-יורק". לעבריינים מביניכם שלא רכשו עדיין את האלבום (אפשר כאן, למשל, אהמ אהמ), הנה השיר בלחיצת כפתור:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

איה: ”סיני – ניו יורק“ נכתב מזמן, לפני האלבום הראשון אפילו, ואיכשהו מצא לעצמו מקום רק עכשיו, באלבום החדש. זה סיפור על שני אנשים קרובים מאוד, שמרגישים הכי רחוק שאפשר או לחילופין שני אנשים רחוקים מאוד שמרגישים כאילו לא נפרדו לרגע. את דניאל סיון, במאי הסרט נובמבר 08, הכרתי דרך עבודתנו המשותפת ב- ”Middle East Program“. דניאל היה אחד הראשונים לשמוע את האלבום המוכן ובחר מתוכו את סיני, ניו-יורק ללוות את הסרט כשיר הנושא.“

להמשך »

קוראים לזה פרספקטיבה. ואנחנו חייבים אחת כזאת (פוסט שהתפרסם לראשונה ב"סלונה").

במרכז עמאן (בירת ירדן למאותגרים גיאוגרפית), יש כביש ראשי. ציר תנועה מרכזי, מקביל בחשיבותו נניח, לדרך נמיר התל אביבית. לפני שנה, סגרו שני נתיבים מתוכו והחלו לסלול במקומם נתיב תחבורה ציבורית. הפרויקט יצא לדרך בקול תרועה רמה, הממשלה התפארה במיליוני הדולרים שהיא עומדת להשקיע בתושבים: סללו נתיב חדש, סידרו מדרכות צרות, מהן יוכלו הנוסעים לעלות ולרדת, שתלו עצים, ובעיקר גרמו לפקק נוראי, שמשתרך מאז כל יום, בשני הכיוונים, במשך קילומטר וחצי – המקטע הראשון בו החלו את העבודות. יום אחד, לפני כמה חודשים, נעלמו המכונות, נעלמו הפועלים, הופסקה העבודה. למה? אף אחד לא יודע. הכסף נגמר, או נעלם. לאן? אף אחד גם לא שואל. ומי שכן טורח לשאול, חייו הופכים קצת פחות נעימים מאותו רגע ואילך. ככה זה, בממלכה. ומאז, כאמור, תושבי עמאן עומדים בפקק מייאש, בכל יום בדרכם לעבודה או הביתה, בשני הנתיבים שנותרו להם לכל כיוון, בכביש הראשי בעמאן. קילומטר וחצי של נתיב תחבורה ציבורית עומד כמו אנדרטה משונה. לזכר… לא ברור מה.

להמשך »

מאמר קצר שכתבתי עבור "ניוזגיק", בתגובה למאמר מאת שגיא בן צדף שהתפרסם שם.

תארו לכם, אתם עובדים עשר שנים בעבודה מסוימת. יום אחד נכנס הבוס ומודיע – מהיום אתם עובדים חינם. אה, כן, וגם אין השנה תלושים לחג. בהצלחה.

אני האחרונה שתגן על "חברות התקליטים המרושעות" שהתמוטטו אחת אחת בזכות שירותים כמו זה, של שגיא בן צדף. (ראה "המדריך להפקת אלבומים עצמאיים")אבל הן אלה שהיו חותמות לי על הצ'ק בסוף החודש. אני גם לא מנהלת את תעשיית המוזיקה, לא המקומית ולא העולמית. ההשפעה שלי על תהליכים כלכליים שכאלה היא מזערית.

אני, בתור אמן, בורג קטן, יכולה לבחור להתנהל כטוב בעיני במצב הקיים, וזה באמת מה שעשיתי: עזבתי את חברת התקליטים שלי, כדי להרוויח יותר מכל עותק שנמכר, וכדי לנהל את המוזיקה שלי כראות עיני. אני לא מנסה להלחם בטחנות רוח ומזמן הבנתי שעדיף להצטרף לצד שמנצח. ואכן, נכון להיום, המוזיקה שלי נמצאת בכל מקום ברשת: בטוויטר,בפייסבוק, ביוטיוב (כל השירים, מכל האלבומים), בבלוג שלי, בבאנדקאמפ, ואיפה לא? כל מי שרק רוצה יכול להאזין לשירים מהאלבום החדש שלי, להתאהב בהם, להוריד אותם, לצפות בקליפ, לעשות להם לייק, לבוא להופעה ולקנות את הטי שירט (סתם, אין טי שירט).

להמשך »



(פוסט שהתפרסם לראשונה בסלונה)

מהר, אני רוצה לשמוע את הביצוע של האינדיגו גירלס ל"רומיאו אנד ג’ולייט" של הדייר סטרייטס. יוטיוב. לא, לוידאו הזה יש רק 30,000 צפיות. לא, לא, לא. הנה, לוידאו הזה יש 205,000. בחלון אחר אני נכנסת לאחד מאתרי החדשות, כדי לראות מה קורה מחוץ לחדר העבודה שלי. לכתבה הזו יש 400 טוקבקים. לזו אין כלל. הממ. בינתיים, בחלון שלישי, אני קוראת על האלבום החדש של ההוא שמכר כבר רבע מיליון עותקים. מעניין כמה הוא מרוויח מכל עותק. בחלון רביעי, המגפיים שאני רוצה עולות 300 דולר. כמה זה בעותקים?

להמשך »

(פוסט שהתפרסם לראשונה ב"סלונה").

גילוי נאות מספר 1: לפני שבע שנים, גלי אלון למדה איתי ברימון. שם מסתכם כל הקשר בינינו. אנחנו מהנהנות אחת לשנייה לשלום, כאשר אנחנו נפגשות במקרה ברחוב.

גילוי נאות מספר 2: קליה מור, מבקרת המוזיקה של עכבר העיר, לא אוהבת את האלבום החדש שלי.

זו תהיה הפעם הראשונה (ואני מקווה שגם האחרונה), שבה אני מבקרת ביקורת. כללי המשחק ידועים לי. אני מבינה היטב שמבקרי מוזיקה, במקרה שלי, יכולים לאהוב או לא, את האלבום שלי וגם אותי. הם גם עלולים לקום על הצד הלא נכון בבוקר, להרגיש שמחובתם לצעוק "המלך הוא עירום", לקהל העיוור שנוהר אחרי אמן מסוים ולהלל את זה שהקהל אינו פוקד את הופעותיו. ביקורות אינן אובייקטיביות, כפי שבני אדם אינם אובייקטיבים. לא מדובר כאן במתמטיקה. אני לכשעצמי, קיבלתי ביקורות טובות ורעות, אכזריות מאוד לעיתים ומעולם לא באתי בטענות לאף אחד. כאמור, אלו כללי המשחק.

להמשך »

(זה אני צילמתי!)

(פוסט שהתפרסם לראשונה ב"סלונה".)

"החופש תם. צא ולמד ילד מטומטם". ציטוט מתוך "תמיד פולני", מאת יאיר גרבוז (ספר חובה לפולנים ורשות לכל השאר). בלי קשר לפתיחת שנת הלימודים, בנסיבות כאלה ואחרות יצא לי לקרוא בשבוע האחרון המון עובדות לא חשובות, על נושאים שלא קשורים בשום צורה לחיי. והגעתי למסקנה הבלתי נמנעת, שאת רוב הידע שמסתובב לי במוח רכשתי לפני כמה וכמה שנים טובות. אני לא מדברת על ידע כגון איך מכינים פאי תפוחים או איזה אתר לא גובה דמי משלוח לארץ, אני מדברת על מארק ספיץ ונלסון מנדלה, על כרם נבות ועל רחל המשוררת. מידע לא שימושי לכאורה, ועם זאת, מה קרה לי בשנים האחרונות?

להמשך »

קליפ חדש ל"צלצולי פעמונים". חידוש שלי לשיר יפהפה של אהובה עוזרי.

בימוי: Cassetta Music

צילום: ג'ואנה אסרף

עריכה: יונתן קרן

פוסט: ג'ואנה אסרף

בבלוג המצוין "סיפור, כיסוי", מספרים על עטיפת האלבום שלי. כלומר עופר שאל שאלות, אני עניתי והוא כתב הכל, סיפר קצת על עצמו וסידר הכל יפה. כנסו כנסו.